סיכום
תמציתי
למרות
הכל, למרות הבעיטה בדלי בתחילתו של פרק ל"ח, למרות החוסרים הכבדים בעומק
היסטורי, למרות ההנחות ש(גם)הספר הזה עושה למדינת האוצר, למרות כל מיני תקלות
אחרות (זוכרים את הדמוקרטיזציה? עניין משעשע במיוחד), בסך הכל מדובר – מצטער חברים
וחברות - בספר טוב מאד.
ההצדקה
היחידה לעליהום התקשורתי עליו הוא שהעליהום הזה הביא לכמה תיקונים ושינויים. על
השאלה האם אין ברירה בישראל אלא לצעוק כדי שישמעו אותך התשובה כנראה חיובית. אין
ברירה.
על השאלה
מי אשם ביצירת המצב הזה אין תשובה ברורה. לי בכל אופן די ברור שהאשמה מוטלת על כל
הצדדים באופן שווה למדי. תרבות הדה-לגיטימציה לא הומצאה בימין כידוע, אבל גם הימין
לא בדיוק פתוח לדעות אחרות והמהירות בה מסומנים בימינו כפוסט-ציונים או כבוגדים,
אנשים המעיזים למתוח ביקורת על המדינה, על הממשלה ובעיקר על העומד (לנצח) בראשה,
גדולה מדי.
מה
עושים? ברמה הציבורית - לא יודע. עניין של הנהגה. לצערי אני לא רואה הרבה הבדל בין
ההתלהמות של רוב חברי הכנסת של 'המחנה הציוני' לבין ההתלהמות של יריביהם מימין. זו
האמת חברים, זו האמת.
ברמה
האישית – אני מתאמץ לטעון טיעונים ענייניים, לא תמיד זה קל. גם כי יש לי יצרים,
וגם כי השיח הציבורי לא סבלני. בשני המובנים הוא לא סבלני. במובן הראשון שכבר
דיברתי עליו ('הקיצוניזם') ובמובן השני 'הטכני': "כולם רוצים שירים פשוטים,
שירים בשני אקורדים", כלומר למעט מאד אנשים יש סבלנות לפתח נושא ולהקיף אותו
מ-365 מעלות ולחפש סדק ממנו הוא יכול להתגלות.
עד כאן.
הטירוף הזה שהכנסתי את עצמי אליו בקיץ האחרון, משלים טירוף נוסף ששקדתי עליו לפני
שנה: מאמר ארוך מאד (שזכה למרות זאת למאות כניסות!!) על ספר האזרחות החדש לילדים
הגדולים: 'המשטר הפוליטי בישראל' לבלאנדר וגל-נור.
כן, את
המאמץ העצום הזה עשיתי גם כי זו שליחותי, כלומר על דברים מסוג זה אני מקבל משכורת
ממשלמי המסים (העם, אתם, אתן, אם זה לא ברור) וגם או בעיקר כי זו הדרך היחידה
לנסות ולהקפיד להיות ענייני בשאלות הפוליטיות, הדמוקרטיות, היהודיות, האנושיות,
האזרחיות שלנו.
או
בקיצור: אתה רוצה להביע עמדה על משהו (על ספר האזרחות החדש למשל)? תכיר אותו קודם.
קודם לדפדף, אחר כך לטקבק.
אשמח
כמובן להערות, אפשר להגיב על כל רשומה בנפרד, אפשר גם לשקץ אותי באימייל שלי:
udimanor@gmail.com
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה