פרק י"ט - תרבות פוליטית (ומדוע חינוך לדמוקרטיה חייב להתבסס על מימד עומק היסטורי)

לאחר שמעט הגזמתי (מבחינה כמותית בכל אופן) ברשומה הקודמת נדמה לי שיהיה זה לעניין לפצות את הקורא האומלל ברשומה קצרה. פרק י"ט הוא הזדמנות מצויינת לכך שכן מדובר בפרק טוב מאד העוסק ב'תרבות הפוליטית' ומציג את הנושא באופן מאוזן והגון.

אנצל את הבמה המסויימת הזו כדי להמשיך משהו קטן המופיע בפרק הזה: "מחקרים מצאו קשר חזק" כתוב בעמ' 252, "בין השכלה למעורבות פוליטית: ככל שהפרט משכיל יותר, כך גדלות התעניינותו, מודעותו וידיעותיו בתחום הפוליטי. ככל שהפרט משכיל יותר, כך גוברת גם נטייתו להשתתף בפעילות פוליטית". סוף ציטוט.

מה יש להוסיף על דברים חדים קצרים וברורים אלו? קודם כל שאלה שיש לקוות שהיא רטורית בלבד. כתוב ש"מחקרים מצאו קשר חזק בין השכלה למעורבות פוליטית", אבל לא כתוב איזו השכלה. אז הנה השאלה: באיזו השכלה מדובר? כי בסינגפור יש השכלה מתמטית שחבל על הזמן. וברוסיה יש מספר עצום של מומחים לשחמט. ובעמק הסיליקון מן הסתם יש תותחי על בתכנות מחשבים. ובמרכז הבין-תחומי יודעים לומר אובג'קשן אפילו באמהרית. משפט, תכנות, שחמט ומתמטיקה הם 'השכלה' ללא כל ספק ולא סתם השכלה אלא השכלה הדורשת מאמץ רציני מאד. שלא לדבר על טייסים בחיל האויר למשל שמסוגלים להטיס מטוס ואפילו להנחית אותו.

אז הבה נניח שמדובר בשאלה רטורית, וש'ברור' שמדובר בקטע הזה בהשכלה פוליטית, שכן בהמשכו מדובר על מעורבות פוליטית, מודעות פוליטית, ידיעות פוליטיות וכן הלאה. וכאן עולה עוד שאלה, שמבחינתי היא רטורית אבל אני יודע בוודאות, מנסיון, שלא רק שהיא לא רטורית אלא שהיא מבחינת כמה אנשים סתומה לחלוטין ומבחינת אחרים איום חתרני. הנה היא: מה אמור לכלול חינוך פוליטי?

התשובה של המבוהלים (כלומר אלו שיש להם מה להסתיר): רק לא היסטוריה.

התשובה של הסתומים: היסטוריה?

התשובה שלי: היסטוריה! אבל פוליטית. ואם כבר הפניתי את הציבור למאמר הזה, אני מתנצל. בעצם לא, מוטב לקרוא בו פעמיים מאשר אף פעם לא, ושלוש מאשר פעמיים.

על זה הויכוח.