פרק י"ז עוסק בהרחבה בעקרון הגבלת השלטון.
כמו במקומות אחרים בספר הזה (אבל גם בספרי אזרחות אחרים) ההתייחסות להיסטוריה לוקה
בחסר בלשון המעטה, אם כי הכוונות ברורות ונכונות... כך למשל כתוב כי "לאורך
רוב ההיסטוריה האנושית היה השלטון נתון בידי שליטים יחידים שריכזו בידם גם את
סמכויות החקיקה, גם את סמכות הביצוע וגם את סמכות השפיטה". בפועל רוב ההיסטוריה לא היה כלל שלטון במובן
המתואר ותאור זה נכון לשלב שקדם להופעת הדמוקרטיה.
זהו אחד הפרדוקסים המעניינים ביותר בהיסטוריה של
הפוליטיקה החברתית... הדמוקרטיה נולדה מתוך השלטון הריכוזי שהתפתח באירופה מאז תום
ימי הביניים. ללא קיומה של ממלכה אחידה
פחות או יותר, כמו זו שעמדה לרשותו של לואי ה-14 ולפניו לרשותו של הנרי ה-8, לא
יכולה היתה להופיע הביקורת על האחידות השלטונית הזו, ביקורת כנגד מציאות של
אי-הפרדת רשויות. אדרבא, אם יש משהו המאפיין את ימי הביניים הוא בדיוק זה: הפרדה
רחבה למדי של רשויות.
מה שמוביל למסקנה המופיעה בתחילת הפרק לפיה הגבלת
השלטון הוא רק עקרון אחד של הדמוקרטיה. אכן כן, ואפשר להסתפק בטענה הזו גם בלי
היסטוריה אבל אם כבר נזקקים להיסטוריה כדאי לנצל אותה נצל היטב... כשאני מלמד את
'הרעיון הדמוקרטי' אני מסביר את מורכבותה של הדמוקרטיה כמו גם את העובדה שהיא
עניין 'מקומי'
'מקומי' - כלומר שהדמוקרטיה בצרפת מושפעת מהסיפור
הצרפתי, הדמוקרטיה באיטליה מהסיפור האיטלקי וכן הלאה – לך תסביר את זה לישראלים
מיוחדים במינם, אבירי הנאורות, שמזמן כבר הפכו את הדמוקרטיה לסוג של דת או רצפט
על-מקומי ועל-זמני המשמש כנייר לקמוס לבחינת מוסריותם של כל מי שלא מדקלם את דקלומיהם
הנשגבים.
אבל נשגבות נאורה לחוד, מציאות היסטורית לחוד. די
אם נביט על החוקה האמריקנית ונוכל ללמוד על ההיסטוריה של הדמוקרטיה הזו שגם היא
לצד שוויץ תופסת מקום מרכזי בחלומות הרטובים של מבכי הדמוקרטיה הישראלית. שהרי
בארה"ב אין לאומיות טפו טפו חמסה חמסה, ויש חוקה הללויה הללויה ולכן הגיע
הזמן שנאמץ את הדמוקרטיה האמריקנית הבנוייה על האינדיבידואליזם הטהור ועל הפרדת
הדת מהמדינה ועל חופש המצפון וכן הלאה.
סיסמאות חביבות לחוד, היסטוריה אמריקנית לחוד. לא
זה המקום כמובן וכן הלאה, רק אסכם טיעון מרכזי תומך-היסטוריה זה ואומר כי אותה
פיסקה (המופיעה בסופו של עמ' 216) מוטעית לחלוטין מבחינה היסטורית אבל כוונותיה
טובות כאמור שכן היא תורמת להעמקת התודעה לפיה הדמוקרטיה היא עניין חדש, מורכב ולא
מובן מאליו.
המשך הפרק ראוי וטוב ומעשיר, ובניגוד לכתוב
ברשומות קודמות כאן אומר שהזכרת "שלושת הכתרים" במחשבה היהודית המוקדמת
(המקרא) נכונה ורלבנטית ואישית אני רוצה להכות בזה על חטא שחטאתי שבמסגרת הוראת
'הרעיון הדמוקרטי' הזכרתי רק את ההפרדה המפורסמת המופיעה ב'ברית החדשה' בין
האלוהים לקיסר. והרי כבר במקרה מדובר 'כתר תורה, כתר כהונה וכתר מלכות' ומה זה אם
לא הפרדת רשויות. כמובן שלא מדובר בדמוקרטיה כפי שגם לא מדובר בדמוקרטיה במקרה של
הנצרות. אבל עצם ההבחנה הזו בתוספת 'חוקת המלך' – כלומר הרעיון שיש חוק העומד מעל
לכל אחד מ'הכתרים' הנזכרים – הוא תרומה יהודית משמעותית מאד לצורת המחשבה הזו.
מעתה ואילך אני מבטיח להזכיר את 'שלושת הכתרים' עוד לפני ציטוט הפסוק 'תנו לאלוהים
את אשר לאלוהים ולקיסר את אשר לקיסר'.
בהמשך הפרק דיון על הבחירות. עניין מובן מאליו גם
הוא ואפשר לדוש בו עד אין קץ כמובן, כי קיימות שיטות שונות וגם בעניין זה הזכרתי
כבר את ספרם המשובח של עינת וילף וצבי ביסק, 'זו לא השיטה טמבל', והנה אני עושה
זאת שוב באמצעות לינק
אחר... בשביל הגיוון.
גם על פרק החוקה אפשר לשים V
גדול, בכלל ובפרט שכותבי הספר לא ניסו לפזול ולהתחנף למבקריהם הפוטנציאליים
שממשיכים לחשוב שחוקה לישראל היא הדבר שיציל אותה מעצמה (ובלבד כמובן שהחוקה תבטא
את מה שהם רוצים ואת מה שהם רוצים בלבד. ככה זה אצל אבירי הנאורות). הפרק חוזר על
מה שכל אחד כבר אמור לדעת בשלב זה: בבריטניה אין חוקה כתובה ומסודרת והיא דמוקרטיה
סבירה למד (בלשון המעטה) ואילו בארה"ב בעלת החוקה המפוארת (באמת!) הגזענות
ממשיכה להוות גורם חברתי ופוליטי יותר מ-150 שנה אחרי ש-620 אלף אמריקנים נהרגו
(בין השאר) על שאלת העבדות. ושימו לב שלא ציינתי עובדות חשובות לא פחות בהקשר זה:
בסוריה, איראן, לוב ותימן יש חוקות. דמוקרטיות מפוארות כידוע.
באשר לישראל, המלצת קריאה: ניר קידר, בן גוריון
והחוקה, 2015. לא ספר מבריק לפחות בכל מה שקשור בטיפול בפוליטיקה של בן גוריון
(היוצא מהספר הזה כאילו הוא ומשה רבנו בילו יחד על ההר). אבל מנקודת המבט העניינית
– מהותה של חוקה ומשמעות הויכוח עליה - מדובר בספר חשוב מאד.
בסוף הפרק יש כמה פיסקאות על תפקיד התקשורת ודעת
הקהל. לו מדובר היה בספר בעל 'הטיה ימנית' כביכול, ניתן היה למצוא כמה מלים על
חשיבות התקשורת וכן הלאה אבל גם כמה מלים על תפקידם של עיתונים מסויימים בעיוות
התמונה לצורך קידום סדר יום פוליטי באופן כה בוטה ומעוות עד כדי פגיעה באמינותה של
העיתונות, בעיקר אם מדובר בעיתונות המציגה עצמה ברבים כיחידה הראויה לכינוי שהרי
כל השאר הם 'יומונים מטעם'. אבל אין שם אף רמז ל'הארץ'.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה