יום שני, 5 בספטמבר 2016

פרק כ"ז - מפלגות וקבוצות אינטרס (ועוד קריאה ללימוד היסטוריה פוליטית כתנאי מועיל לאזרחות טובה)


מבלי להיות קטנוני מדי אעיר כבר על ההתחלה שקביעת הספר לפיה "מפלגה כארגון פוליטי השואף לעוצמה אינה תופעה דמוקרטית בלבד [שכן] מפלגות היו ועודן קיימות גם במשטרים לא דמוקרטיים כדוגמת סין, מצרים וסוריה" נכונה באופן טכני אבל מוטעית מבחינה מהותית.

שוב, הנטייה לסדר את העולם ואת המציאות במגירות – דמוקרטיה ולא-דמוקרטיה – מובנת ומכובדת. אבל אם המטרה או אחת המטרות היא לחדד את ההבנה של אזרחי העתיד, הרי שדווקא דיון בשאלה 'מה פתאום יש מפלגה במדינה טוטאליטרית' עשוי להביא להבנה מדוייקת יותר של מפלגות בחברות דמוקרטיות.

זו הזדמנות לצטט חבר טוב שהוא גם פרופ' להיסטוריה (השם והכתובת שמורים עמי) שסבור שהתחום המוזנח ביותר בחקר תולדות ישראל הוא זה המפלגתי. לטענתו הנכונה בעיני, אנשים נוטים לדבר על אידיאולוגיות, מהלכים דרמטיים, אישים ידועים וגושים פוליטיים, ללא ספק עניינים חשובים – כל אחד לחוד וכל אחד כחלק ממכלול – אבל בדיוק מתוך אותו הגיון יש לדעתו להפנות תשומת לב מתבוננת וקפדנית להתנהלות של המפלגות. 

הדברים נכונים בעיקר לגבי מפלגות שלטון, והדברים נכונים עוד יותר לאותה תקופה (שחלפה ואיננה) של מפלגת שלטון מרכזית ודומיננטית כפי שלמשל היתה מפא"י\מפלגת העבודה (לא, זה לא אותו הדבר אבל יש קשר וזה לא המקום לעמוד עליו ויש ויקיפדיה במטותא) מ-1949 ועד 1977.

עמידה על מאבקי הכוח בתוך המפלגה הדמוקרטית או הרפובליקנית בארה"ב, השמרנים או הלייבור בבריטניה או 'מפלגת הצדק' המוכרת יותר כ'מפלגה הפרוניסטית' בארגנטינה עשויה לספק מפתחות להבנת ההיסטוריה הפוליטית של כל אחת מהמדינות הללו

אם כך מה לסוריה, מצרים או סין? בדיוק. אותו הדבר בקיזוז התהליך הדמוקרטי. כי בדמוקרטיה נדרש שלב בו העם קובע את גודל המפלגה ואת עוצמתה, ואילו בסין, במצרים של נאצר ובסוריה של אסד מדלגים על השלב הזה. אבל אי אפשר – לא בישראל, לא בארה"ב וגם לא בסין או במצרים – לדלג על השלב של המאבקים הפנים-מפלגתיים בנוגע לחלוקת הכוח ולמימוש האינטרסים למיניהם.

מה שמביא אותנו לחלק השני של כותרת הפרק – קבוצות אינטרס. שוב, כחלק מגישתו הפשטנית-משהו של הספר (ושוב, מבחינה זו אין בינו לבין קודמיו שום, אבל שום הבדל וואט סו עבר הירדן המזרחי והמערבי גם יחד) הוא מציע בפתיחת הפרק הבחנה פשוטה בין מפלגה (ארגון "החותר להשתתף בשלטון") לבין קבוצת אינטרס (ארגון "המעוניין להשפיע על התהליך הפוליטי בלי ליטול חלק בשלטון").

טכנית ההבחנה הזו נכונה. קל מאד לבנות עליה מבחן ולחלק ציונים מעולים לאלו שזכרו לדקלם את הדברים. אבל אנחנו מעוניינים במהויות ('אנחנו' – אני והתולעים ואולי עוד שלושה אנשים שאני מכיר אישית). ומנקודת המבט המהותית הזו ההבדל בין 'מפלגה' ל'קבוצת אינטרס' הרבה פחות גדול.

ראשית ישנן מפלגות, בוודאי בישראל, שלעולם לא יהיו חלק מהשלטון. האם זה מפריע להן לחתור לקבוע מדיניות או לפחות למקסם את מימוש האינטרסים שהן מייצגות? שאלה רטורית.

שנית, ישנן קבוצות אינטרס שכוחן היחסי גדול בהרבה מאלו של לא מעט מפלגות, בוודאי מפלגות קטנות, אפילו הן בקואליציה.

אפשר עוד לחפור ולחקור ולדוש בנושא, וגם להוסיף הבחנות והבחנות משנה, אבל בסופו של דבר כל דיון בנושא מפלגות וקבוצות אינטרס לא יכול לחמוק מהשאלה החשובה ביותר: מה הוא האינטרס? כמובן שהמלים "לא יכול לחמוק" הן רטוריקה עצובה וגלמודה. הרי רוב השיח בישראל (ומן הסתם במקומות אחרים) מתעלם מהשאלות הללו בהופכו כמעט כל מאבק כוח לקרקס של דימויים ופולקלור.


מנקודת המבט הזו הפרק הזה לא מזיק וגם לא תורם. חשוב מאד שאזרחי העתיד יבינו את כל מה שכתוב בפרק הזה כי אין בו שום דבר פסול. אבל אם בזה יסתיים הדיון בזה יסתיים הדיון... היסטוריה פוליטית כבר אמרנו? אז הנה, שוב. הבנת סוגיית המפלגות וקבוצות האינטרס מחייבת הבנה פוליטית של תולדות חלוקת הכוח בישראל. 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה