כותרתו
של פרק כ' - גבולות וביטחון בדמוקרטיה – איננה רהוטה ומדוייקת מספיק, בכלל ובהקשר
הישראלי בפרט. מהכותרת ניתן להניח שהפרק עוסק בסכסוך ובמלחמות ישראל. למעשה עוסק הפרק
בשאלות שכבר עלו בפרקים קודמים: גבולות חופש הביטוי וההתארגנות וכיצד על מדינה
דמוקרטית להגן על השיטה הדמוקרטית.
לשם
שינוי נפתח במדרש תמונה. לצידה של כותרת הפרק מופיעה תמונה שכבר לא קיימת יותר
במציאות: קו הרקיע הניו-יורקי ובליבו מגדלי התאומים אללה ירחמהום. בהמשך הפרק,
כחלק מהמסורת של מדעני המדינה לחלק כל דבר לשניים, שלושה, ארבעה או שבעה חלקים,
הבחנה לא מוצלחת בין דמוקרטיה אבסולוטית לדמוקרטיה מתגוננת.
מה היא
דמוקרטיה אבסולוטית? זו "המייחסת חשיבות עליונה לחופש הביטוי, לחופש
ההתארגנות ולזכות להשתתף בבחירות חופשיות" גם אם "עמדותיו" של
האזרח הבוחר "גזעניות". כדוגמא לדמוקרטיה כזו מובאת בריטניה, אם כי אפשר
לחשוב באותה מידה גם על ארה"ב, המתירה גם היא בשם ההנחה כי מתקיימת בה מציאות
של "דמוקרטיה חזקה מספיק" כפי שכתוב בספר לכל פסיכופט, גזען ורוצח
פוטנציאלי להסתובב ברחובות גלוח ראש וחמוש.
מול
'האבסולוטית' מוצבת 'הדמוקרטיה המתגוננת' והדוגמא שחוזרת על עצמה פעמיים תוך שני
עמודים היא גרמניה שלמדה או מנסה ללמוד את הלקח של ווימאר, ושלכן "טוענת כי
חופש בלתי מוגבל [...] עלול להוביל בסופו של דבר לחורבנה של הדמוקרטיה".
למעשה
מדובר בהיינו הך ובאותו הדבר. דמוקרטיה איננה דמוקרטיה אם היא איננה מקפידה על
חופש הביטוי, ההתארגנות והבחירות החופשיות. דמוקרטיה, כל דמוקרטיה היא מתגוננת.
ההתגוננות יכולה להיעשות בשלל דרכים. בבריטניה, בדיוק כמו בארה"ב ובישראל
(ובכל המדינות הדמוקרטיות ללא יוצאת מהכלל) ישנם מנגנוני ביון פנימי, כל אלו
שמככבים בסרטים ובסדרות: MI5 בבריטניה, FBI בארה"ב, שב"כ בישראל ואת שמותיהם של ארגונים אחרים אני
לא מכיר, אני רק יודע בוודאות של שכל ישר שהם קיימים ופועלים ממש בשניות אלו. וגם
עכשיו. הם פועלים 24\7 ולנצח.
על השאלה
מדוע בריטניה למשל "צלחה את משברי המאה ה-20 בלי להדרדר לשלטון
טוטליטרי" יש כל מיני תשובות, אחת מהן ללא ספק היא 'תרבות פוליטית' אבל היא
לא תשובה יחידה. צריך גם מזל. צריך גם בעלי ברית נכונים. ובכלל, לא כל המדינות
הדמוקרטיות הידרדרו לשלטון טוטליטרי אבל מדעני מדינה לא אוהבים היסטוריה אלא
הבחנות שיאפשרו למרצה או למורה לארגן את הלוח בקלות.
באותו אופן
ניתן לשאול מדוע בארה"ב למשל אף פעם לא הוציאו אף מפלגה אל מחוץ לחוק, כפי
שלמשל עשו בישראל. במקום ההסבר הקלוש אודות 'האבסולוטיזם' האמריקני כביכול, יש
להציע את ההסבר הפשוט והנכון הבא: שיטת הבחירות האמריקנית מעודדת את כולם להתכנס
תחת הדגל של אחת משתי המפלגות הגדולות. כך נמהלים הפסיכופטים והגזענים בתוך הרוב
הרחב והשפוי הדמוקרטי או הרפובליקני, ובית המשפט העליון פטור מלשאול עצמו שאלות
מסובכות על גבולות הדמוקרטיה.
אין
ברירה חברים, צריך ללמוד היסטוריה. נכון שהבחנות המתארגנות יפה על הלוח טובות יותר
מבחינה דידקטית אבל אם בברירה בין דידקטיקה לבין מציאות נראה לי נכון יותר לבחור
במציאות.
מה
שמוביל אותי לעוד טיעון כנגד הצירוף 'דמוקרטיה אבסולוטית'. הוא גרוע כי המלה
'אבסולוטית' שמורה במחסן הקטן (קטן? זעיר!) שמערכת החינוך בישראל בנתה עבור הידע
ההיסטורי של אזרחיה (אני אף פעם לא מחמיץ הזדמנות להזכיר את אותו נשיא דגול שהיה
לנו כאן שהסביר
פעם אחר פעם
והנה עוד
פעם מדוע אין צורך ללמוד היסטוריה) לתקופה היסטורית אחרת, תקופת 'האבסולוטיזם'
שקדמה למהפכה הצרפתית.
אז כדי
למנוע או לפחות להפחית צרות תודעתיות מהסוג של 'עם ישראל עבר מחורבן בית ראשון
לעליה השנייה' או 'מהבית השני לעלייה השלישית', נדמה לי שכדאי אולי לבטל את הפרק
הזה או ליתר דיוק להכניס את התכנים החשובים בהם הוא עוסק לפרק אחר: פרק י"א,
או ט"ו או אחר. ובכל מקרה לבטל את ההבחנה הזו שפשוט לא מחזיקה מים: כל
דמוקרטיה היא 'אבסולוטית' במובן הנזכר וכל דמוקרטיה היא מתגוננת, כולל האמריקנית
והבריטית כמובן. וטוב שכך.
וזה הזמן
לחזור לנאום של קאטו הזקן: האם חולשתו הפילוסופית של הפרק הזה מצדיקה את העליהום
על הספר ואת זעקות השבר והחמאס? שאלה רטורית. התשובה שלילית. הספר ממשיך להיות
מאוזן ונכון גם אחרי הפרק העשרים, ואת המגבלות של צורת החשיבה של מדעני המדינה יש
לפתור ברוח דבריו של הנשיא לינקולן אודות הדמוקרטיה. מכירים? הנה זה: את קלקלותיה
של הדמוקרטיה יש לתקן בעוד דמוקרטיה. ובהשאלה: את קלקלותיו של מדע המדינה יש לתקן
בעוד היסטוריה. פוליטית אבל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה