בעמוד
הראשון בפרק י"ד מופיע תרשים ובו שלושה מעגלים העומדים אחד מעל לשני וחפיפה
מסויימת קיימת בין העליון לאמצעי ובין האמצעי לתחתון. המעגל הנמוך הוא מעגל
'הסובלנות', זה משמעליו הוא 'פלורליזם' ומעליהם עומד מעגל 'ההסכמיות'. מחברי הספר
הוסיפו ליד התרשים שאלה פתוחה: "מה לדעתכם מבטא התרשים".
מדרש
תמונה יעלה לפחות שתי תשובות אפשריות. האחת – שהסכמיות חשובה לדעת מחברי הספר מאשר
פלורליזם וסובלנות, בדיוק כפי שאפשר לצפות מאנשי הימין הלאומני שלקחו על עצמם
לכתוב ספר אזרחות. הנה סוף סוף מתחיל המרצע לבצבץ מהשק. השניה – שפלורליזם מחייב
מידה מסויימת (אך שלפי הציור היא בהחלט מוגבלת) של סובלנות, וגם שהסכמיות מחייבת
מידה מסויימת (אך שלפי הציור היא בהחלט מוגבלת) של פלורליזם. הנה המרצע עשה עוד צעד
קטן אל עבר הסרת המסכה.
ובכן, עם
כל הכבוד לפרשנות הזו אפשר לומר גם את מה שכל מחנך ומדריך יודעים, והוא שכל סכימה
(בצורה של תרשים או בכל צורה אחרת) היא סכימטית במהותה ולכן לא מספיק להביט על
הקנקן (או על המרצע) אלא במה שיש בו. ובמקרה הזה, גם במקרה הזה, הדיון במתח שבין
סובלנות פלורליזם והסכמיות מוצג בפרק הזה באופן מקיף הגון ומדוייק למדי.
אדרבא,
אילו הייתי איש ימין יתכן והייתי מותח ביקורת על ההטייה 'השמאלית' של הדיון. הנה
למשל במקום להביא ציטוטים מכתבי השטנה והבלע של רוגל אלפר, גדעון לוי ודומיהם
הפועלים במה שנחשב לבטאון הנאורות, הקידמה, הדמוקרטיה, ההומניזם והעיתונות גם יחד
(אני מותיר בידי הקורא הסקרן את מלאכת החיפוש של דברי שטנה, רשע, שקר וניבזות
המודפסים בעיתון הזה לצד כמובן דברי טעם, עומק, אמת וצדק), מביא הפרק עניינים
מביכי-ימין כמו פרשת שחקני הכדורגל המוסלמים שהצטרפו למשך זמן קצר לבית"ר
ירושלים וחשוב מכך ציטוט ארוך יחסית של סימן א1 לחוק העונשין המגדיר את הגזענות:
"רדיפה, השפלה, ביזוי, גילוי איבה, עוינות או אלימות, או גרימת מדנים כלפי
ציבור או חלקים של האוכלוסייה, והכל בשל צבע או השתייכות לגזע או למוצא
לאומי-אתני".
רק כי
אני חסר איפוק וריסון עצמי – תכונות המאפיינות ככל הנראה את כותבי הספר – אני טורח
להזכיר כי הגדרה חוקית זו מצדיקה את העמדתם לדין של העיתונאים הנאורים הנזכרים
לעיל, שרבים ממאמריהם מקיימים אחד לאחד את כל סימניו של סימןא1 לחוק העונשין. אבל
אני לא עובד בפרקליטות וגם לא במשטרת ישראל. כל תפקידי הוא לבחון מלים המופיעות
בציבור בדפוס.
הפרק
עשיר בדוגמאות, ציטוטים וחומרים שכל אחד מהם ראוי להלמד בכיתה ואני מרגיש מספיק
בטוח לטעון שאפילו מורה גרוע לא יצליח להרוס דיון כיתתי משמעותי אודות כל אחד
מהציטוטים המופיעים בפרק (הציטוט הראשון הוא מפיו של עמוס עוז, לא פחות, אמן מלים
ידוע בכשרונו, שמדבר בזכות השונות תוך שהוא נשען על צירוף מלים יהודי-מסורתי ישן
ומוכר: 'אמונות ודעות', צירוף עליו כבר אמר הרמב"ם שאין לפסוק לגביו הלכה
כפלוני).
קטע מקור
אחד בכל אופן – זה המופיע בסוף הפרק – ראוי בכל זאת לביקורת שוללת. תחת הכותרת
'פלורליזם והסכמיות ביהדות' מביא הספר ציטוט מהתלמוד הירושלמי ועוד ציטוט המופיע
בחיבור הלכתי. בשני המקרים מדובר בשבח ריבוי "הדיעות" או "הקולות"
אבל בסוף הדברים מופיע המשפט הסתום הבא: "אולם דעות ששוללות את מסגרת ההלכה
אינן נהנות מלגיטימציה על פי המסורת ההלכתית".
המשפט
הזה סתום כי לא מצורף לו שום 'נפקא מינא' כלומר מסקנה או כיוון מחשבתי לפחות. מנקודת
המבט שכבר שימשה אותי בהקשר זה ברשומות קודמות בבלוג הזה, אני יכול לשוב ולומר את
מה שכבר כתבתי והוא שאין כמעט דבר וחצי דבר בין המחשבה הדתית (במקרה הזה –
ההלכתית) לבין הדמוקרטיה.
כתבתי
כבר על השערתי שחכמי דעא"ש מתוועדים ומתייעצים מתי יש לרצוח את היזידים ומתי
ואיך לאנוס את נשותיהם. להבדיל אלף אלפי ויותר הבדלות, העובדה שחכמי ההלכה היהודית
מתוועדים ומתייעצים ומתווכחים ולשם הנימוס מקדימים דברי יריביהם לדבריהם שלהם
איננה מלמדת על המימד הדמוקרטי או הפלורליסטי או ההסכמי שיש 'ביהדות'.
והנה
הדברים נכתבים באופן סתום משהו בספר עצמו. אחרת אין שום מובן למשפט הזה, והנה הוא
שוב: "אולם דעות ששוללות את מסגרת ההלכה אינן נהנות מלגיטימציה על פי המסורת
ההלכתית".
הואיל
וכותבי הספר לא רמזו למסקנה או למסקנות אפשריות, הנה אני לוקח על עצמי את האחריות
לעשות זאת. אפשרות אחת היא שהואיל והמסורת ההלכתית איננה נותנת לגיטימציה לדעות
חוץ-הלכתיות, הרי שברור שיש לשים גבול ברור וחד בין הלכה לבין דמוקרטיה. מעתה
אמור: או דמוקרטיה או הלכה. אפשרות שנייה היא הפוכה כמובן: הואיל ויהדות שווה
הלכה, הרי שאם הלכה לא שווה דמוקרטיה הרי שגם יהדות לא שווה דמוקרטיה.
מבין שתי
האפשרויות ברור שכותבי הספר מתכוונים לאפשרות הראשונה. ומכאן עולה השאלה מדוע לא
כתבו זאת במפורש, או מדוע בכלל הביאו את הקטע הזה אם הוא לא מלמד מאומה על
הדמוקרטיה אלא על ההלכה בלבד.
ומדוע זה
כל כך חשוב עד כדי כך שהרשומה הזו הופכת להיות אחת הארוכות ביותר בבלוג הזה?
מכיוון שלא מעט מאזרחי ישראל היהודים, 'חילונים' ו'דתיים' גם יחד (המרכאות מסיבות
שלא זה המקום להכנס אליהן כרגע, בכל אופן הכוונה היא שהטענה שלי נכונה על פי
נסיוני ליהודים בעלי גישות שונות) רואים ביהדות מילה נרדפת להלכה ולהפך. גם
ישראלים ממוצא יהודי המתנכרים ליהדותם ודווקא על בסיס התנכרות זו מכנים\מגנים את
ישראל 'מדינת הלכה' וכמובן שישראלים רבים עוד יותר המזדהים עם יהדותם רואים בה –
גם אם הם אישית לא עושים עם תובנה זו מאומה – עניין הלכתי.
במציאות
כזו שתיקה כמו זו המשודרת מהמשפט הסתום הזה צועקת לשמים. והנה מצאתי את המקרה
הראשון המצדיק גינוי קולני של הספר. אבל המשפט הזה מופיע בעמ' 165. 164 העמודים
שלפניו הם דווקא בסדר גמור. וגם את הסתמיות הסתומה של המשפט הזה אפשר להציל באמצעות
מערך שיעור נכון ומדוייק שיסביר שני דברים בסיסיים שהם בגדר עובדה ולא דיעה:
א. ההלכה
איננה משמשת עוד כבסיס לחייהם הממשיים של היהודים בימינו (למעשה כבר בערך 150 שנה)
והיא עניינו של מיעוט בלבד (20%?). ב. גם מיעוט זה (20%?) חלוק בתוכו לגבי
אופן פסיקת ההלכה, תכני הפסיקה וחשוב מכל – חלותה, כלומר על מה היא חלה.
אני שב ומדגיש: מדובר בעובדות ולא בדיעה.
החשובה יותר מהשתיים היא השנייה כמובן, כי מי יודע, אולי בעוד שבועיים 100% מהיהודים יביעו אמונים להלכה. אלא שגם אז קרוב לוודאי שמצב ב' יתמיד כלומר ימשך הויכוח אודות חלות ההלכה. במלים אחרות, סביר להניח שבכל מקרה רוב
היהודים 'ההלכתיים' - את זאת אפשר ללמוד
מאתרי השו"ת במרשתת, הנה
אחד מהם – ימשיכו לעשות שימוש בהלכה לצרכים פרטיים או קהילתיים-פרטיים לכל היותר.
רק מיעוטם ימשיך להיות סבור שלהלכה יש תפקיד בקביעת גבולות או הרכב ממשלה, ומיותר להוסיף שהם
חלוקים בנושאים אלו לגבי המסקנות, מה שמחייב את המסקנה שההלכה היא עוד כלי
בפוליטיקה ולא דבר העומד מעליה ומכתיב אותה)
לסיכום, נכון לעכשיו (וכבר כמה וכמה דורות) להלכה אין תפקיד מרכזי בחיים היהודיים והיא לא מהווה מכנה משותף גם עבור אלו
המנפנפים בה כבמילה נרדפת ליהדות (גם אחד מאבירי הנאורות ואחד מקדושי 'השמאל' –
ישעיהו לייבוביץ' – אחז בעקרון זה). מכיוון שאין בינה לבין דמוקרטיה ולא כלום, לא
ברור מה טעם מצאו כותבי הספר להכניסה לפרק העוסק בפלורליזם ובהסכמיות. והרי אין בה
לא הסכמיות ולא פלורליזם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה