המבוא
לחלק הרביעי העוסק בחברה ובפוליטיקה בישראל מבטיח לעסוק בשלושה פרקים בשלושה "מתחים
חברתיים בין קבוצות שונות" וכנראה שהחלק הזה סוף סוף יקיים את ההבטחה של כל
תוקפיו, מבקריו ומבטליו של הספר עוד לפני שראה אור.
פרק
ל"ו עוסק בצדיקים של התקשורת והפוליטיקה והוא מבטיח לעסוק בחשיבות התקשרות
החופשית תוך התמקדות במשולש תקשורת-שלטון-אזרחים. אזהרת מסע: סביר להניח שגם בדיון
שלי בפרק הזה אציין את חשיבות תחום העיסוק שתפקידו העיקרי כידוע הוא לענות על
השאלה כמה אנשים הרג נפוליאון (ועל הדרך תחום העיסוק הזה יכול לפענח וקודם כל
להציג פרשות שכוחות כמו למשל מתי ומדוע הדליף שר ביטחון בישראל פרוטוקולים סודיים
וטריים לעיתונאי שלא היסס ללכת לעורך של העיתון לאנשים חושבים ונאורים ונעלים כבר
אז ולפרסמם למרות הנזק או למען האמת בדיוק בשבילו).
פרק
ל"ז נקרא "אתגר החיים המשותפים בחברה הישראלית" והנה כבר אפשר
להצביע על ההטייה האידיאולוגית החמורה שיש בו: אמנם מי אחרי הכותרת הזו מופיעה
מילת הקסם של הסוציולוגים "שסעים" (האם הלחינו לה כבר מוזיקה הולמת?
משהו של וגנר אולי?) אבל הכותרת רומזת או ממש אומרת מראש שיש דבר כזה "חיים
משותפים בחברה הישראלית" והרי לכל ידוע שאין דבר כזה חברה לא רק באנגליה של
תאצ'ר אלא בישראל שהפריטה עצמה לדעת וכן הלאה. נו טוף, נקרא ונראה.
פרק
ל"ח מתיימר לעסוק ב"דמותה הרצויה של מדינת ישראל". והרי לא מעט
נאורים ומחפשי דרכונים באירופה מספרים לנו ש'זה רק עניין של זמן' עד שהמדינה הזו
תתפרק (כלומר מה שנשאר ממנה, ולא נעסוק כרגע בפרדוקס המופלא לפיו המדינה כל הזמן
מופרטת ונשאלת השאלה אם היא הופרטה כבר לפני, נגיד, 25 שנה, מה בדיוק מפריטים בה
כרגע?). בקיצור – לשם מה הדיון העתידי והאופטימי הזה?
בכל אופן, הכוונה בפרק הזה
לדון בדמותה הרצויה של המדינה "בשלושה היבטים: לאומי-תרבותי, דמוקרטי-ליברלי
ודתי-חילוני". בשלב זה הספר פונה אל אזרחי העתיד בבקשה "לגבש עמדה
מנומקת בנושאים אלה".
על פי משמיצי הספר אני מצפה למצוא בפרק זה הוראות
מדוייקות מה על כל אזרח עתידי לחשוב ולנמק, שהרי שר החינוך הוציא מרשימת הקריאה
לבגרות את יצירת המופת של רביניאן, ולכן ברור שכל מה שעומד לנגד עיניו זה
אינדוקטרינציה לאומנית במקרה הטוב.
ויהיה גם
פרק שנקרא "סגירת מעגל".
נתחיל.
עוד קצת מסיימים. סבלנות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה