פרק ל'
עוסק בתפקידו של היועץ המשפטי לממשלה. מצא חן בעיני מאד ציטוט שמופיע ממש בתחילת
הפרק מתוך הספר "בשם החוק" מאת דינה זילבר (2012):
״מאז קום המדינה כיהנו 11 יועצים משפטיים של הממשלה. הם עמדו במרכזן של הפרשיות המשפטיות שטלטלו את המדינה. כל אחד מהם קם ברגע נתון על רגליו ואמר למנהיגי המדינה: ׳עד כאן! – לא יעבור!׳. הרגעים האלה שבהם התרחש העימות - בין היועצים המשפטיים לממשלה ובין הדרגים הפוליטיים שמינו אותם לתפקיד – אלה הם מרגעיה המכוננים של מדינת ישראל. אלה הרגעים שהגדירו אותה כמדינת חוק״
בעמ' 379
מוזכרות "חקירות שפתחו יועצים משפטיים נגד אישים בכירים (לאה רבין, נתניהו,
ברק, שרון, משה קצב, אולמרט). כל פרשה כזו מאפשרת למורה החרוץ ולתלמיד הסקרן ללמוד
עוד משהו על ההיסטוריה הפוליטית של ישראל ועוד יותר מכך על האנטומיה של הפוליטיקה
(למשל: האם היתה חובה לפתוח בחקירה כנגד לאה רבין והאם המטרה לא היתה למעשה לגרום
לרבין לפנות את מקומו לשמעון פרס לקראת בחירות 1977).
טוב עושה
הפרק שהוא מעמיד זו מול זו את הגישה הרואה ביוע"מ "מפקח על הממשלה"
מול זו הרואה בו "עורך דין" שלה. על הדילמה הזו מביא הספר סוג של תשובה
שניתנה ב-1962 וב-1998 אושררה. בקיצור התשובה הזו אומרת כי היוע"מ אומר את מה
שהוא חושב באופן בלתי תלוי והממשלה מחליטה מה שהיא מבינה, "לפי שיקול דעתה
שלה".
כל
הדברים הללו ונוספים – כמו למשל כמה משאלות התירגול – מבטאות לעניות הבנתי קו די
ברור המצדד בהפרדה בין המימד הפוליטי לזה המשפטי של הדברים. או במונחיו של אהרון
ברק, אבל במהופך: הפרק הזה סבור כי לא כל הארץ משפט וכי לא הכל
שפיט.
אני משער
שאם אני צודק וזוהי רוח הדברים בפרק הזה, הרי שאלו שחושבים שאת המדינה יש לנהל
באמצעות בית המשפט העליון (ובלבד שהוא פוסק על פי מאמר המערכת התורן בעיתון ידוע)
ימצאו בפרק הזה עוד הוכחה לפסילת הספר מיניה וביה.
מי
שלעומת זאת סבור שהמושג 'הפרדת רשויות' הוא לא רק כותרת נחמדה לשאלה פתוחה במבחן
הבגרות באזרחות ('הסבר מה היא הפרדת הרשויות והדגם את הנושא בשלוש דוגמאות') אלא
פרקטיקה חיונית לדמוקרטיה ראוייה לשמה, יודה למחברים על עוד פרק קצר וטוב ויעבור
הלאה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה